<h1>אהל מועד שער ר"ה ויוה"כ דרך ג'</h1>
<h2>דף קב:</h2>
יוצאין בסנדל של שעם והוא מן גמי או בשל קש או של כפות תמרים ויוצאין באנפליא של בגד בד"א במבוי המשותף אבל לא כשאינו משותף שבין בשבת בין ביוה"ך אסור לצאת במבוי שאינו משותף או לחצר שאינה מעורבת במנעל אא"כ הוא של עור שאינו חשוב מנעל אלא (שם) [של] עור והוי משאוי וכ"כ הר"ם ז"ל בפירושיו בסוף במה אשה ומכלל דבריו נכתבו שם ובמקומות אחרים למדנו שלא התירו לצאת אלא באלו שאין דומין למנעל בצורתם אבל במנעל גמור אע"פ שהוא של בגד אסור לצאת כגון אנפליא אבל בתוך ביתו מותר דתניא בפ' מצות חליצה [יבמות ק"ב, ע"ב] אבל מטייל באנפליא בתוך ביתו א"נ למי שהוא אסטניס וצריך להלך להקביל פני רבו וכת' הרא"ה שחושש שלא יתלכלך הואיל ואינו מתכוין לתענוג מותר לנעול וק' לע"ד שהרי אסרו למודר הנאה ממעין לטבול אפי' טבילה של מצוה בימות החמה אע"פ שאין כונתו לתענוג. חיה כל ל' יום מותרת לנעול סנדל משום צנה והחולה כיוצא בו אע"פ שאין בו סכנה.
